דיוקן של תל אביב | מאייל [Maïell]
מאיה אבועליטן והלל פרלוב
45 דפים | | A5 | כריכה רכה
עותקים: 50 ומכינים למי שמזמין
הוצאה עצמית | עברית ואנגלית
יציאה לאור: ינואר 2020
השקת ׳דיוקן של תל אביב׳ 27.5.2020 | 19:00 | גלריית הקרעכץ, הגימנסיה העברית 12, תל אביב-יפו.
מעלעלת (שירז גרינבאום): איך ספר נולד?
הלל: את רוב התמונות צילמתי בין 2018-9, והן לא צולמו בידיעה שאני אכניס אותן לספר, גם לא מיינתי אותם באופן שיזכיר את הקונספט ״פורטרט תל אביבי״. התהליך עצמו של המיון והבחירה, התחיל כשמאיה סיפרה לי על הרעיון שלה לעשות פורטרטים של ערים בכל העולם. רוב הצילומים צולמו כאן.
מאיה: הרעיון שלי היה לעשות ספר על כל עיר שהאות שלה מתחילה באחת מהאותיות של המילה Portrait. למשל פ-פריז, ר-רמאללה – וכן הלאה. הגעתי לתל אביב, ופגשתי את הלל, והדחף הראשון שלי היה להסתכל על התצלומים שלו באופן חדש, ולעודד אותו להסתכל עליהם בהקשר רחב יותר. מתוך זה נולד הרעיון של פורטרט תל אביב, שהלל מכיר כל כך טוב ואני מגלה לראשונה בשנה האחרונה.
איזה תהליך הספר מגלם מבחינתכן.ם?
מאייל: יצירת הפרוייקט הזה הייתה הזדמנות לחוות ביחד אתגרים באוצרות. לדמיין את עבודותינו מודפסות על נייר, מופצות בין אנשים ויוצרות שיח חדש, וגם ניצבות על מדפים של אנשים שונים, על שולחנות, בנסיעה.
מה היה החלק הקל?
מאייל: החלק המהנה בעבודה היה לבחור את התמונות, ולנסות למצוא התאמות והתכתבויות. זה כמעט שהיה להן קול ויכולנו לשמוע אותן מדברות אחת עם השנייה. לפעמים גילינו זהות מוחלטת בדעות שלנו על העריכה וחיבור של תמונות שונות, וזה נתן להן עומק עוד יותר מיוחד.
מה היה קשה בדרך?
מאייל: לשמור על קצב העשייה ולפקח על כך שבסוף נגיע אל היעד המתוכנן - ההדפסה.
טקסט-תמונה – מה הקשר?
הלל: לא העלנו את השאלה במהלך העבודה, גם לא חשבתי שצריך שמות לתמונות שלי. בדיעבד כשאני חושב על זה, בגלל שזה ספר ראשון שמציג עבודות שלי, אני עוד לא מרגיש במקום לשים את העבודות במסגרת באופן הזה. רוב התמונות צולמו בחופזה, בטיול בנאלי או בסערת רגשות. אולי התמונה היחידה שאני יכול לה שם זו תמונת השער, כי זה רגע שנראה מבוים. רוב התצלומים לא מבוימים. ומבחינתי השם של הספר מגדיר את
כולן ביחד.
והטקסט של דוד פרלוב שמופיע בסוף הספר?
הלל: זה מתוך מגזין שנקרא ״גיתית״, כתב עת למוסיקה, שיצא בשנות ה90. זה מגזין שאבא שלי (נעם בן זאב) ערך את הגיליון הספיציפי שבו מופיע הטקסט הזה. זה ראיון שהוא עשה עם סבא שלי (דוד פרלוב). זה מגזין נורא נדיר, יש רק 100 עותקים ממנו, וגיליון הזה יש ראיונות עם מוסיקאים ואמנים שמדברים על אקראיות, על להיתקל ביופי לא צפוי, ובהקשרים סמויים של זמן ומרחב. זה מתקשר לרעיון שרצינו שהספר יבטא, שהוא להראות את הרנדומליות, בתצלומים ובמפגשים שלהם בתוך הספר עצמו.
הסיבה השניה היא בגלל שאני מאד מתחבר מאד לאופן שבו דוד צילם, לסרטים והתמונות שלו. הרגעים שהוא בחר היו תמיד משמעותיים למרות האקראיות שלהם. ברגע שמפענחים את הסמוי מתגלה היחודיות שלהם. כל ההשראות האלו הביאו אותי להסתכל על העיר באופן אחר. כל ציפור, כל אדם שאני נתקל בו, יש בו משהו צפון. אנחנו גם שנינו אוהבים מאד קולנוע.
שם של ספר הוא כמו סוד, גלו לנו אותו?
מאייל: כאמור השם הספרון נבחר במחשבה על סדרה של ספרים שיציגו דיוקנאות של ערים ים-תיכוניות. בחרנו בפורמט הספרון כדי לזכות ביותר חופש ומרחב לעבודות שלנו וליצור באופן עצמאי, בתקווה שהדיוקן הזה יהיה חלק מפרוייקט יותר גדול שלנו ביחד.
למי אתם.ן מקדישים את הספר?
מאייל: לכל התל-אביבים, בין אם תושבים, תיירים, או עולים חדשים. ולכל הצלמים והצלמות וחובבי הצילום.
השראות:
הלל: בשבילי ההשפעה היא אבא שלי. לפני כמה שנים הוא קנה לי במתנה את ״ספר הטאו״ מאת לאו צה בתרגום לעברית. ספר נוסף שהשפיע עלי בהקשר הנושא של “דיוקן של תל אביב” הוא ״The Tao Of Wu״ מאת RZA.
מאיה: היצירות האהובות עליי הן כמעט כל הצילומים של אריק קסלס (Kessels), אלבומי הצילומים של הצלם הדרום-אמריקאי הוראסיו פרננדז (Fernandez), והספר “לה פראנס” של ריימונד דפרדון (Depardon).
לעשות ספר זה כמו...
הלל: כשאני חושב על זה עכשיו, זה כמו לחיות את הרגע שצילמתי מחדש, לעבור את התהליך של היצירה פעם נוספת. יש תמונות שאני יותר מחובר אליהן, וציינתי לעצמי שהן ״טובות״, ויש תמונות שפתאום חייתי את הרגע שלהן מחדש.
משהו חשוב שגיליתן.ם על עשיית ספרים שכדאי לכולןם לדעת?
הלל: זה מאד מיוחד ליצור ספר ביחד. לא חשבתי שאני יכול לעשות ספר מהעבודות שלי, עד שפגשתי את מאיה.
את מי להזמין למעלעלת?
הלל: תולי חן. הוא מקליט סאונד, התחיל כמוסיקאי וגם עבד מאד קרוב עם דוד (פרלוב). הוא צלם ממש טוב, וגם קנה את המצלמה הראשונה שלי.
מזמינים פה! האינסטגרם של מאייל וכאן maiell.editions@gmail.com
